פסק-דין בתיק ת"ק 48535-06-12

1.         עסקינן בתאונה מיום ה 24.3.12 בירידה מפ"ת לכיוון כביש מכבית לכיוון מערב.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה רכב שלפני התובע בלם בפתאומיות ועל מנת לחמוק מפגיעה בו סטה משולי הכביש. רכב הנהוג על ידי הנתבעת 1 לא שמר מרחק ופגע בחלק האחורי של רכבו.

3.         לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, רכב התובע אשר ירד לשוליים סטה במפתיע לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה בצידו הקדמי ימני. בתיק הוגשה תביעה שכנגד על ידי הנתבעות 1 ו- 2 כנגד התובע וחברת הביטוח כלל.

4.         לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

א.         מעדותו של התובע עולה שנסע בכביש המשתלב לכביש בין עירוני מהיר כאשר בכביש זה נתיב נסיעה אחד וזאת כפי שנחזה בת/1 ות/2. רכב שלפניו נסע לאט והנהג דיבר בטלפון. התובע הבהב לו. הרכב שלפניו עצר בפתאומיות ובכדי למנוע פגיעה בו הסיט התובע את רכבו בזווית של 45 מעלות לכיוון מעקה הבטיחות עד כדי עצירה וזאת מבלי שהיה כל מגע בינו לבין הרכב שלפניו ומבלי שהיה כל מגע בינו לבין מעקה הבטיחות. התובע הגיע לכדי עצירה וכאשר לדבריו "לא הספקתי לקחת נשימה" הנתבעת פגעה ברכבו מאחור. התובע מציין בעדותו שחלקו האחורי של רכבו בלט לכיוון הכביש. לאחר התאונה התובע המשיך לנסוע בערך כ 100 מטר בכדי לא להפריע לתנועה, עצר והלך לכיוון רכבה של הנתבעת.

ב.         בהתאם לעדותה של הנתבעת רכבו של התובע זינק לפתע לכביש המהיר, הפתיע אותה והיא ישר בלמה. התובע זינק מהשוליים בזווית של 45 מעלות שמאלה וכתוצאה מכך פגעה בו הנתבעת בצידו השמאלי עם חלקה הימני הקדמי.

ג.          מעיון בצילומים של הרכבים מיום התאונה (ת/3 ו- נ/1 ונ/2) וכן מעיון בדו"ח השמאי של רכב התובע , עדיפה בעיניי גרסתו של התובע לעניין אופן קרות התאונה.

ד.         רכבו של התובע נפגע בחלק האחורי השמאלי בחלקים הפנימיים של הרכב (לדוגמא, קורה פנימית, רצפת המטען וכדומה). רכבה של הנתבעת נפגע בצידו הימני קדמי. לשיטתה של הנתבעת, אם ובמידה היה התובע משתלב מהשוליים לנתיב הנסיעה משמאלו בזווית של 45 מעלות, אזי הפגיעה ברכבו של התובע לא הייתה אמורה להיות בחלקו האחורי, כפי שהיה בפועל, אלא בצידו השמאלי אחורי של הרכב בכיוון הכנף האחורית שמאלית או הדלת האחורית שמאלית ואין הדבר כך.

ה.         לאחר שהגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את גרסתו של התובע לקרות התאונה ומאחר והנתבעת לא שמרה מרחק מהתובע , אזי לא מצאתי שיש לתובע כל רשלנות תורמת לקרות התאונה. איני מקבל את טענת הנתבעת, כפי שעלתה בחקירתו הנגדית של התובע, לכך שהתובע הלחיץ את הרכב שלפניו עד כדי עצירה מוחלטת. כפי שעולה מעדותו של התובע , הוא אך הבהב לו, ונהג הרכב שלפניו היה עסוק בשיחת טלפון. לא מצאתי בהתנהלותו זו של התובע כל דופי. עדותו זו של התובע לא נסתרה ומאחר והנתבעת כלל לא הבחינה ברכב לפני הרכב של התובע שעצר, אזי אין באפשרותה לשפוך אור לעניין אירועים אלו.

ו.          מקובלת עליי גרסתו של התובע לכך שהמשיך בנסיעה לאחר שנפגע מרכבה של הנתבעת וזאת בכדי שלא לחסום את הכביש. כאמור בעדותו, רכבו עמד בזווית כאשר חלק מרכבו היה בתוך הכביש ובכדי שלא להפריע לרכבים נוספים התיישר והמשיך בנסיעה. למרות שנסע מרחק של כמאה מטר לערך, אין בהתנהגות זו בכדי להשליך על אופן קרות התאונה. על אף שהתובע לא יכול היה לתת הסבר מדוע התנהג בצורה זו, מקובל עליי שלעיתים בעת קרות התאונה וסערת רגשות לא תמיד פועלים המעורבים בתאונה באופן מחושב.

5.         אין מחלוקת בין הצדדים לכך שרכב הנתבעת פגע ברכבו של התובע. הנזקים המפורטים בחוו"ד הינם בעיקרם נזקים פנימיים שנגרמו בחלקו האחורי של הרכב. אין המדובר בנזקים אשר ניתן לראות אותם בעין ועל כן איני נותן משקל לתמונה של רכבו של התובע ממועד קרות התאונה (ת/3) לכך שאין נזקים לרכב. כמו כן, מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים לכך שהייתה פגיעה בין 2 הרכבים, אזי למרות פער הזמנים שבין יום התאונה לבין מועד הבדיקה (כחודש ימים לאחר מכן), הנני רואה בנזקיו של התובע המפורטים בחוו"ד השמאי כנזקים שעניינם התאונה נשוא התביעה דנא.

6.         הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסך של 10,205 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

            כאמור בחוזר מס' 3 של משרד התחבורה מיום 1.6.83, בחישוב הנזק הגולמי יש לכלול את רכיב המע"מ, גם אם הרכב לא תוקן.

7.         כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאותיו של התובע בסך של 400 ש"ח.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

8.         התביעה שכנגד נדחית בזאת. הנני מחייב את התובעות שכנגד, ביחד ולחוד,  בתשלום הוצאות הנתבעים שכנגד בסך של 200 ש"ח לכל נתבע שכנגד. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

9.         הנני מיידע הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: